אנחנו רואים אותך

אנחנו רואים אותך.
רואים את הכאב בעיניים שלך כשאתה מגיע לאירועים משפחתיים לבד. רואים איך אתה מנסה לחייך, אבל העיניים שלך נשארות עצובות.

אנחנו יודעים על כל השעות הארוכות שאתה מבלה בחדר הילדים הריק.
אנחנו יודעים על הלילות שבהם אתה יושב מול המחשב, עובר שוב ושוב על תמונות ישנות וסרטונים, מנסה לשמר כל פיסת זיכרון.

ראינו אותך עוזב מוקדם מפגשים משפחתיים, כי היה לך קשה מדי לראות את כל הילדים משחקים יחד, כאשר הילדים שלך לא נמצאים. אנחנו יודעים על הלילות חסרי השינה, כשגעגועים ודאגה ממלאים את מחשבותיך.

ראינו איך אתה נמנע מלפתוח את הרשתות החברתיות בימי הורים או בחגים, מפחד לראות תמונות שמחות של משפחות אחרות.

הבחנו איך אתה מסתכל בכאב על תמונות של ילדים אחרים במשפחה שתלויות על המקרר. ראינו איך אתה מתחמק כששואלים אותך מתי ראית את הילדים שלך לאחרונה.

אנחנו רואים את הגעגוע שלך, את הכאב, את התסכול. רואים איך אתה מנסה להיות חזק, להמשיך בשגרה, אבל יודעים שבפנים אתה שבור.

אנחנו פה בשבילך. אולי לא תמיד יודעים מה להגיד או איך לעזור, אבל אנחנו פה. להקשיב, לחבק, להיות לצדך ברגעים הקשים.

אנחנו מקווים יחד איתך שיום אחד המצב ישתנה. שהילדים יחזרו לחייך. עד אז, אנחנו פה – המשפחה שלך, תומכים, אוהבים, ומחכים יחד איתך ליום שבו החיוך יחזור לעיניך.

פגשתם מישהו שזו המציאות שלו?
תחבקו אותו חזק, כי הוא עובר גיהנום ותשלחו אותו אליי, אני אייצג אותו ואלווה אותו עד לחידוש הקשר עם הילדים שלו.