צוואות

"הצוואה היא מסמך מיוחד במינו, בעל נפקות משפטית, אך היא גם מסמך המשקף את נשמתו של האדם שכתב אותו, את רצונו האחרון, את משאלת ליבו האחרונה מה יהיה לאחר לכתו לעולם אחר".

חוק הירושה והצוואות

החוק המסדיר את תחום הירושה והצוואות בישראל נקרא חוק הירושה, התשכ"ה-1965 .

חוק זה עוסק בכלל הנושאים הנוגעים במישרין ובעקיפין בתחום הירושות והצוואות. היינו: כיצד עורכים צוואה, באילו צורות ניתן לערוך צוואה, מה הדין בהיעדר צוואה, מי הם היורשים על פי צוואה, מה הדין בהיעדר יורשים, איזו ערכאה משפטית היא בעלת הסכמות לשפוט בענייני צוואות וירושות, כיצד ניתן להתנגד למתן צו ירושה או צו קיום צוואה ועוד.

צוואה היא בעצם כינוי למסמך משפטי, שבמסגרתו אדם "מצווה" מה ייעשה ברכושו (ולעיתים אף בגופו) לאחר מותו. צוואה היא מסמך משפטי מהותי ביותר: לא בכדי קובע חוק הירושה באופן מדוקדק, כיצד יש לכתוב צוואה, באילו צורות ניתן לכתוב צוואה וכן מה הדין כאשר צוואה אינה נערכת בהתאם לקוויו המנחים של חוק הירושה.

כמובן, צוואה היא מסמך אישי מאוד ולכן המצווה רשאי לשנות את צוואתו בכל שלב משלבי חייו ובלבד שהצוואה המחודשת נערכת על פי הקווים המנחים בחוק הירושה;

צוואה בכתב יד

צוואה בכתב יד, כשמה כן היא, צוואה הנכתבת ע"י המצווה . על מנת שצוואה בכתב יד תהיה צוואה בעלת תוקף חוקי, עליה להיכתב ע"י המצווה בעצמו, לשאת חתימה ואת תאריך עריכת הצוואה. צוואות בכתב יד הן לרוב הצוואות השכיחות ביותר והן מגלמות את רצונו של המצווה בצורה הטובה ביותר. עם זאת, לא פעם בתי המשפט נתקלים בנסיבות שבהן צוואות בכתב זויפו, נכתבו תחת כפייה ועוד.

צוואה בפני עדים

על צוואה זו להיערך בכתב ולשאת תאריך וחתימה והיא צריכה גם להיערך בפני שני עדים. על העדים מוטלת החובה לחתום על הצוואה ובכך לאשר, כי הצוואה נערכה בפניהם כדין. חוק הירושה קובע, כי ניתן להפקיד צוואות בפני רשם הירושה, בין אם מדובר בצוואה בכתב יד ובין אם מדובר בצוואה בפני עדים. הפקדה של צוואה מהווה "ראייה לכאורה" לעובדה, שהצוואה אכן נערכה כחוק.

צוואה בפני רשות ציבורית

אדם רשאי לערוך צוואה בפני רשות ציבורית. כלומר: או בפני בית המשפט לענייני משפחה, או בפני רשם הירושה, או בפני בית דין דתי (כלומר, בית הדין הרבני, בית הדין השרעי המוסלמי או כל בית דין אחר, שמייצג עדה דתית מוכרת בישראל). צוואה בפני רשות יכולה להיערך בשתי צורות: או באמצעות הגשת הצוואה לשופט כחלק מהליך מיוחד, או באמצעות הקראת צוואה לפרוטוקול. לאחר שניתנה צוואה לרשות, הגורם אשר בפניו ניתנה הצוואה (היינו: שופט או רשם או דיין) יאשר, כי הצוואה נערכה בפניו כדין. אם הוגשה כאמור הצוואה או הוקראה, תהיה בכך ראייה לכאורה שהצוואה נערכה כדין.

צוואה הנערכת בעל פה או "צוואת שכיב מרע"

צוואה הנערכת בעל פה היא צוואה מורכבת מאוד ובעייתית מבחינה משפטית. דברים שנאמרים בעל פה, עשויים להוביל למחלוקות, שכן אין לגביהם שום תיעוד, מלבד העובדה שמדובר "במילה כנגד מילה". כך גם לגבי צוואה. בשל הקושי בצוואה הנערכת בעל פה, חוק הירושה קובע סייגים נוקשים, שרק בהתקיימם תוכר צוואה שנערכה בעל פה, כצוואה שנערכה כחוק. על מנת שצוואה שנערכה בעל פה תוכר כצוואה שנערכה על פי חוק, יש צורך בקיום התנאים הבאים:
1. על המצווה להאמין, כי הוא עתיד לסיים את חייו בזמן הקרוב (כלומר, גוסס).
2. על הצוואה בעל פה להיערך בפני שני עדים.
3. לאחר שניתנה צוואה בעל פה, על העדים לרשום תיעוד (זיכרון דברים) על הוראותיו של המצווה, בזמן אמת.
4. לאחר שניתנה צוואה בעל פה והעדים רשמו זיכרון דברים, עליהם לפנות בהקדם האפשרי לרשם הירושה ולהפקיד את הצוואה שניתנה.
5. במידה והמצווה שמסר את צוואתו בעל פה, אינו נפטר בתוך חודש ממסירת הצוואה, אזי צוואתו תתבטל מאליה ללא כל התראה.

צוואה הדדית

צוואה הדדית היא אפשרות שהתווספה לחוק הירושה רק לפני מספר שנים. צוואה הדדית היא צוואה משותפת שנכתבת ע"י שני בני הזוג ומתייחסת לרכושם המשותף. צוואה כזו למעשה "מקפיאה" כל פעולה בנכסי בני הזוג, אפילו אם אחד מהם נפטר ומחייבת את שניהם, גם אם אחד מהם כבר לא בחיים. מכיוון שעשויה להיווצר סיטואציה שאדם יבקש להתנער מצוואה הדדית לאחר מותו של בן או בת זוגו, חוק הירושה קובע מספר הוראות, הנוגעות לאופן שבו ניתן להתנער מצוואה הדדית. ככלל, כל עוד שני בני הזוג נמצאים בחיים, יכול אחד מבני הזוג לבטל את הצוואה ההדדית בהודעה. כאשר בן זוג אחד נפטר, במידה והרכוש המשותף עדיין לא חולק לעיזבון (כלומר – כל הנכסים של בן הזוג הנפטר ושל בן הזוג שעודנו בחיים), ניתן לסגת מהצוואה ובלבד שהמצווה שנותר בחיים, יתחייב לא לעתור לקבל רכוש, שלא מוגדר כרכושו המשותף. במידה והעיזבון כבר חולק, בן הזוג המבקש להתנער מהצוואה יחויב להחזיר את הרכוש שקיבל מהעיזבון.

ירושות

בהיעדר צוואה, קובע חוק הירושה בסעיף 10 כברירת מחדל, כי גם אם אדם לא כתב צוואה בחייו, היורשים על פי חוק של אדם שנפטר, יהיו ילדיו (שיירשו מחצית מרכושו) ובן או בת זוגו בחייו (אשר יירשו את המחצית השנייה). הם יהיו "יורשיו על פי דין". בהתאם לחוק הירושה, בהיעדר צוואה יפעלו היורשים בהתאם לברירת המחדל הקבועה בחוק, ויהיו היורשים על פי דין. הדרך לערער על ברירת המחדל הקבועה בחוק הירושה, היא באמצעות עריכת צוואה. במידה ולאדם שנפטר לא היו ילדים או בן או בת זוג בחייו והוא נפטר "ערירי", עזבונו יועבר לידי האפוטרופוס הכללי. עורך דין ירושה, מסייע ליורשים פוטנציאליים לממש כתב צוואה קיים או להוציא צו ירושה במקרה שלא נמצאה צוואה. פעמים רבות משפחות מוצאות עצמן בסכסוכי רכוש הנובעים מרצון לרשת חלק מרכושו של נפטר, שלא כתב צוואה בחייו. במקרים כאלה, פונים היורשים הפוטנציאליים לבית המשפט ומציגים את זכאותם לרכוש. על אף שהחוק כיום מחלק בצורה שווה את רכושו של אדם בין בן/בת זוגו (אם קיים) המקבל 50% מהרכוש לבין ילדיו (אם ישנם) המקבלים את 50% הנותרים מהרכוש, אך גם במקרים אלו קיימים חריגים רבים. למשל, אם בן הזוג אינו נשוי לנפטר ומגדיר את היחסים ביניהם כיחסי ידועים בציבור הוא עשוי להידרש להוכיח כי אכן עמד במבחן זה. בנוסף, לעתים חלק מהיורשים עשויים לטעון כי הייתה צוואה בעל פה בה הובטח נכס מסוים לאחד מהיורשים בעוד שאר היורשים טוענים כי יש למכור את הנכס ולחלק את הכספים שהתקבלו ביניהם.

יש לכם שאלה?

כתבו לי:

דילוג לתוכן