מה שמכאיב לי יותר מכל הוא האיטיות של המערכת.
בית המשפט, עם כל הכוונות הטובות, פועל בקצב שלא תואם את מהירות ההרס. בזמן שתסקיר רווחה מתעכב, עוד זיכרון נמחק. כשמחכים לדיון הבא, עוד יום הולדת מוחמץ.

אני רואה שופטים נאנחים בתסכול מול תיקים שנמשכים שנים, פקידות סעד קורסות תחת העומס, מומחים שמתווכחים על הגדרות, בזמן שחיים נהרסים.

כעורכת דין, אני נלחמת.
יום אחרי יום. תיק אחרי תיק. לפעמים מנצחים קרב, לרוב מרגישים שזה מאבק נגד הזמן.

אבל אני רוצה להאמין שהמודעות גוברת.
שהמערכת לומדת. שאנשי מקצוע מבינים שניכור הורי הוא צורה של התעללות רגשית שדורשת התערבות מיידית.

לא מדובר רק במאבק משפטי, אלא במאבק על נפשות. על הזכות הבסיסית של ילד לאהוב ולהיות נאהב על ידי שני הוריו.

כי בסופו של יום, מה שאני באמת משתוקקת לראות הוא זוג עיניים שמתעוררות לחיים כשהורה פוגש את ילדו אחרי הפרידה הכפויה. רגע אחד של חיבור אמיתי שמתגבר על החומות שנבנו. רגע אחד שמזכיר לנו שלמרות כל הכאב, יש תקווה.

ואם אתם שם בחוץ, הורים שנאבקים – אל תוותרו. הילדים שלכם זקוקים לכם, גם אם הם עדיין לא יודעים את זה.

אל תדחו את הפנייה לייעוץ משפטי! ניכור הורי הוא מצב מורכב שדורש טיפול מיידי ומקצועי.
פנו עוד היום לקביעת פגישת ייעוץ דחופה. https://ph-law.com/bc/