שנים של ניכור הורי הביאו אותנו למצב הזה. שבו אבא עומד מחוץ לבית הכנסת בבר המצווה של הבן שלו. שבו ילד חוגג את אחד הרגעים המשמעותיים בחייו – כשאבא שלו נאלץ להסתתר בחוץ כמו צל.

והלב? הלב נקרע. כי בר מצווה זה לא עוד יום הולדת.
זה רגע שאמור להיות חרוט בזיכרון של שנינו לנצח.
רגע של מעבר, של התבגרות, של חיבור בין דורות.

במקום זה, יש רק געגוע שותק וכאב עמוק.

לכל ההורים המנוכרים שחווים את הכאב הזה – אני מחבק אתכם חזק.
ולילדים שלנו – אנחנו תמיד נהיה כאן, מחכים.
גם אם זה אומר לעמוד מבחוץ ולצפות מרחוק. האהבה שלנו אליכם לא תלויה בשום דבר.

פגשתם מישהו שזו המציאות שלו?
תחבקו אותו חזק, כי הוא עובר גיהנום ותשלחו אותו אליי, אני אייצג אותו ואלווה אותו עד לחידוש הקשר עם הילדים שלו.