מכתב לילד שגדל בצל ניכור הורי

אני כותב אליך היום, אל הילד, הנער או המבוגר הצעיר שגדל בתוך מציאות של ניכור הורי.
אני יודע שלא בחרת להיות בסיטואציה הזו. אף ילד לא בוחר להיות לכוד בין שני עולמות, בין שתי אהבות, בין שתי נאמנויות.

אולי זה התחיל בגיל צעיר מאוד, כשהדימויים והתפיסות שלך על העולם רק התחילו להתעצב.
אולי היה זה מאוחר יותר, כשכבר הבנת שמשהו לא מסתדר בסיפור שמספרים לך. בכל מקרה, אני רוצה שתדע – זה לא באשמתך.

הרגשת בוודאי מבולבל כשנדרשת לבחור צד. הרגשת אולי אשם כשחשת געגועים להורה ה"אסור". אולי חשת שאתה בוגד בהורה אחד כשאהבת את השני. זה נטל כבד מדי לשים על כתפיים צעירות, ואני מצטער שנאלצת לשאת בו.

חשוב שתדע כמה דברים:

ראשית, הזכות שלך לאהוב את שני הוריך היא זכות בסיסית ומוחלטת. איש אינו יכול לקחת אותה ממך, גם אם ניסו לשכנע אותך אחרת.

שנית, המורכבות שחווית אינה משקפת את מי שאתה. ילדים שגדלו בניכור הורי לעתים חשים שהם נדרשים להיות מישהו אחר, להציג תפקיד, לרצות את הסביבה. אתה ראוי לאהבה בדיוק כפי שאתה.

שלישית, אתה לא לבד. אלפי ילדים ומבוגרים חוו חוויות דומות, ורבים מהם מצאו את הדרך להבין, לסלוח, לרפא ולבנות מחדש את הקשרים שאבדו.

אם אתה עדיין צעיר ותקוע בתוך מציאות של ניכור, דע שיש אנשים שיכולים לעזור – מטפלים, יועצים, מורים, קרובי משפחה. אל תהסס לחפש אוזן קשבת ותמיכה.

אם אתה כבר בוגר, וכעת מתבונן אחורה על ילדותך בהבנה חדשה, דע שלעולם לא מאוחר מדי לרפא. רבים מצאו את הדרך לחדש קשרים, לבנות גשרים חדשים, ולהבין את המורכבות של הוריהם מפרספקטיבה בוגרת.

ואולי הדבר החשוב ביותר – הכאב והבלבול שחווית אינם מגדירים את העתיד שלך. אתה יכול לבחור לבנות חיים של שלמות, של אהבה ללא תנאי, של יחסים בריאים. אתה יכול לשבור את מעגל הניכור ולבחור בדרך אחרת.